פסק-דין בתיק ע"פ 4963/12

המשנה לנשיא מ' נאור:

• 1.             לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' אליקים) ב-ת"פ 14824-10-09 מיום 12.7.2011. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות שוד, קשר לפשע, גניבה מרכב, שינוי זהות של רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט גזר על המערער 76 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח.

כתב האישום

• 2.             על פי עובדות כתב האישום, ביום 2.6.2008 קשר המערער ביחד עם שני חבריו, שרון רוזיה שוקרון (להלן: שרון) ובוריס קוגן (להלן: בוריס), קשר לבצע שוד בדירה ברחוב גולדה מאיר בחיפה (להלן: הדירה). בדירה זו עבדה אמו של המערער, אילנה גרובנר (להלן: אילנה) בעבודות משק בית במשך כ-11 שנים. בהנחיית המערער, שרון ובוריס שכרו רכב והרכיבו עליו לוחית זיהוי של רכב אחר. בתאריך 5.6.2008 יצאו השלושה לכיוון הדירה, כאשר הם מצוידים באזיקונים, נייר דבק, כפפות ואקדח צעצוע. המערער נכנס ראשון לדירה, בעזרתה של אילנה, ואחריו שרון ובוריס. המערער ובוריס כפתו את גיא סדגר, ששהה במקום (להלן: המתלונן), תוך איומי אקדח. שרון, בוריס והמערער הצליחו לעקור ממקומה כספת שהיתה בדירה. בוריס והמערער הוציאו את הכספת לרחוב בעוד שרון יצא להביא את רכב המילוט. כאשר פנו השלושה לעזוב, גילו כי רכבם חסום על ידי רכב אחר. המערער הצליח להימלט מהמקום, ואותר על ידי המשטרה רק ביום 18.10.2009. כאשר נשאל לשמו הזדהה בשם הבדוי "שי דוד".

•            בגין המתואר, יוחסו למערער עבירת שוד לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשיןאו החוק); עבירת קשר לפשע לפי סעיפים 499 ו-29 לחוק; עבירת גניבה מרכב לפי סעיפים 413ד(ב) ו-29 לחוק, עבירת שינוי זהות של רכב לפי סעיפים 413ט ו-29 לחוק, ועבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

• 3.             שרון ובוריס נתפסו זמן קצר לאחר השוד, ובמהלך החקירה הודו בביצועו במשותף עם המערער. השניים הועמדו לדין בנפרד ב-ת"פ 7107/08 וכל אחד מהם נידון ל-48 חודשי מאסר בפועל. לימים, משזומנו להעיד מטעם התביעה, חזרו בהם שרון ובוריס לראשונה מהגרסה לפיה ביצעו את השוד בצוותא עם המערער, וטענו כי ביצעו אותו בלעדיו, במטרה להעליל על המערער עלילה שהיה שותף בשוד. זאת, כדי לנקום במערער על כך שהחל מתראה עם חברתו של שרון.

• 4.             המערער הורשע לאחר שמיעת עדויות. לא היתה מחלוקת בין הצדדים על עצם ביצוע השוד באופן המתואר מעלה, והמחלוקת היחידה נגעה לשאלה האם המערער נטל בו חלק. השוטרים אשר הגיעו לדירה לאחר ביצוע השוד מצאו בתא הכפפות של רכב המילוט ארנק ובו תעודת הזהות של המערער. שני שוטרים העידו כי ראו את המערער נמלט מזירת האירוע, וכי זיהו אותו לפי התמונה בתעודת הזהות שנמצאה ברכב. גם המתלונן שנכח בדירה ושכנות שפגשו את השודדים אישרו בהודעותיהם כי בביצוע השוד היו מעורבים שלושה בני אדם. בית המשפט המחוזי מצא עדויות אלו מהימנות, וקבע כי המערער נכח בזירת האירוע. כמו כן, קבע בית המשפט כי לא סביר שבוריס גרר לבדו את הכספת הכבדה בזמן ששרון הלך להביא את הרכב. גרסתם המאוחרת והכבושה של שרון ובוריס נמצאה לא אמינה, הן לאור הקביעה שבשוד נטלו חלק שלושה שודדים, והן לאור ראיות אובייקטיביות אשר סתרו את הבסיס לעדותם (למשל, העובדה כי שרון ובוריס לא היו יכולים לדעת באיזו דירה בבנין עובדת אילנה ללא מידע ממנה, מידע אשר סיפק המערער; או העובדה שלא נעשו פעולות לשתילת תעודת הזהות של המערער בזירה, בהתאמה לתכנית ההפללה הנטענת). בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה שהה בישיבה בצפת ולא היה מודע לחיפושים המתנהלים אחריו, וקבע כי עדותו בדבר ניתוק קשר עם משפחתו וחבריו אינה אמינה. בית המשפט המחוזי הרשיע כאמור את המערער בעבירות שוד, קשר לפשע, גניבה מרכב, שינוי זהות של רכב, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

•            באשר לגזר הדין: המדינה טענה שיש להטיל על המערער עונש ממושך יותר מזה שהוטל על שותפיו, להפעיל עונש מאסר על תנאי במצטבר, להטיל עונש מאסר על תנאי לתקופה מרתיעה וכן לחייב את המערער בקנס ופיצוי למתלונן. המדינה ציינה כי למערער עבר פלילי מכביד, הכולל לא פחות מ-15 הרשעות קודמות, שהאחרונה בהן כוללת 12 חודשי מאסר על תנאי בר-הפעלה. הודגש, כי המערער היה "הרוח החיה" מאחורי השוד; כי פעל באלימות במהלכו; כי השוד בוצע לאור יום בלב שכונת מגורים, וכתוצאת תכנון מוקדם; וכי להבדיל משותפיו כפר במיוחס לו, ולא חסך זמן שיפוטי. כמו כן, הודגשה הפגיעה במתלונן. מנגד, טען סנגורו של המערער כי העונש שהושת על השותפים צריך לשמש נקודת ייחוס לעונש שיוטל על המערער, וכי לא הוכח שהמערער היה יוזם השוד או אלים יותר מיתר השודדים במהלך ביצועו.

• 5.             בית המשפט המחוזי התייחס בגזר דינו לאלימות בה פעל המערער בביצוע השוד, לדומיננטיות של המערער באירוע כמי שיזם את השוד ואפשר את ביצועו (בהיותו המקור למידע על קיום הדירה והרכוש בה), ולנזק שנגרם למתלונן. בבואו לקבוע את עונשו, לקח בית המשפט בחשבון את עברו הפלילי המכביד של המערער, אשר בחר בדרך עבריינית מגיל צעיר, לא הביע כל חרטה, ולא לקח אחריות על מעשיו.
•  
• 6.             אשר על כן, גזר בית המשפט על המערער 64 חודשי מאסר בפועל, והפעיל במצטבר את 12 חודשי המאסר על תנאי אשר הוטלו על המערער ב-ת"פ 351/07. כמו כן, הוטלו על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יורשע בעבירת אלימות או רכוש שהיא עוון או בעבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. בנוסף, חויב המערער בתשלום פיצוי בגובה 10,000 ש"ח למתלונן.
•  

הערעור

• 7.             המערער טען בערעורו מלכתחילה נגד הכרעת הדין וגזר הדין, אולם לאחר שמיעת הערותינו בדיון צומצם ערעורו לענין גזר הדין.

           בענין גזר הדין טען המערער כי יש מקום להקל בעונשו, הן מטעמים הקשורים למעשה והן מטעמים הקשורים לנסיבותיו האישיות, ובהן כאלו שאירעו לאחר מתן גזר הדין. ראשית, המערער טען כי הפער בין העונש שנגזר עליו ובין זה שנגזר על שרון ובוריס אינו מוצדק, ומנוגד לעקרון אחדות הענישה. שנית, המערער טען כי חלקו בשוד לא היה דומיננטי יותר משל שותפיו לעבירה. שלישית, המערער טען כי יש מקום להתחשב בתקופת המעצר הארוכה בה שהה בבית הכלא, ובמיוחד במצבו הרפואי הקשה. המערער סובל מבצקת ברגלו, וטיפול פיזיותרפיה לו הוא זקוק נמנע ממנו לטענתו בבית הכלא באופן שיש בו כדי להחמיר את מצבו. לבסוף נטען, כי היה מקום להתייחס לנסיבות השתת עונש המאסר המותנה ב-ת"פ 351/07, שכן אם היה מנהל את משפטו באותו מקרה היתה, לטענת המערער, סבירות גבוהה שהיה מזוכה. כמו כן היה מקום להתייחס לכך שסיכוייו של המערער לשחרור מוקדם נמוכים.

           כאמור, במהלך הדיון שהתקיים בפנינו ביום 8.5.2013 חזר בו ב"כ המערער בהמלצתנו מטענותיו כנגד הכרעת הדין והתמקד בגזר הדין ובעונש שהושת על המערער. במסגרת זו הוסיף ב"כ המערער וטען כי המערער הגיש תביעה נגד שירות בתי הסוהר בגין פיקוח רפואי לא ראוי. כמו כן, ציין ב"כ המערער כי לפני כ-7 חודשים הותקף המערער על ידי אסירים, אשר שברו את ארובות עיניו ואת כל שיניו.

• 8.             המדינה בטיעוניה לפנינו סמכה ידיה על העונש שהשית על המערער בית המשפט המחוזי. לטענת ב"כ המדינה, מדובר בעונש אשר הולם את רף הענישה גם במקרים של נאשמים שאין להם עבר פלילי, ומקל וחומר במקרה דנן, כאשר עומד לחובת המערער עבר פלילי מכביד וארוך שנים. לטענת המדינה, שיקולי הרתעה מחייבים החמרה בענישה, בין היתר לאור העובדה שהמערער ביצע עבירות אשר בגינן כבר הוטל עליו מאסר על תנאי. המדינה סבורה כי מספר טעמים מרכזיים מצדיקים הבחנה בין המערער לבין שותפיו לעבירה: העובדה שהמערער נמלט מיד לאחר האירוע; העובדה שהסתתר מהמשטרה וכאשר נתפס התחזה לאחר; היעדר החרטה ואי-לקיחת האחריות בגין המעשים; השימוש באמו של המערער, אשר אפשרה את ביצוע העבירה; והחלפת לוחיות הרישוי, אשר נעשתה בהוראת המערער ומצביעה על נחישותו לביצוע העבירה. כמו כן, הדגיש ב"כ המדינה את האלימות שהופעלה כלפי המתלונן, אשר נגרמו לו לא רק נזקי גוף אלא גם נזקים נפשיים ארוכי-טווח. המדינה סבורה, כי לאור נסיבות המקרה מצבו הרפואי של המערער אינו מצדיק הקלה בעונש.
•